סלומון נ' בע"מ

פסק דין

התובע עו"ד במקצועו, לקוח של הנתבעת. התובע עבד בחברה (להלן:"החברה") כשכיר ובמסגרת עבודתו שם החזיק במכשיר בלקברי (להלן:"המכשיר") שנרכש מהנתבעת.

לטענת התובע, המכשיר נותר בחברה שבה אינו עובד יותר, וכי ידוע, אף לנתבעת כי רכש אצלה טלפון חדש אחר מסוג 71-E והמכשיר אינו עוד בחזקתו. היא אף זיכתה אותו בסכום מסויים ואולם לא די הצורך.

בדיון מיום 15.3.11 ביקשה הנתבעת לאחר דין ודברים כי תינתן לה שהות –ארכה לבדיקת טיעוניו של התובע בספריה.

ניתנה החלטה לפיה על הנתבעת לעדכן את בית המשפט והתובע ביחס לזיכוי בסך של 2,874 ₪ לו טוען התובע כי הוא מגיע לו טרם בוצע, וכן ביחס לשיחה מיום 3.10.10 לה טוען התובע כי בה אישר לו נציג הנתבעת, מר גל בן יעקב, כי אכן מגיע לתובע הסכום האחרון (להלן:"ת/2").

ביום 21.3.11 הגישה הנתבעת תגובה בה טענה כי גילתה שאכן הייתה טעות בזיכויים שהועברו לתובע, ולפיכך, ביצעה זיכוי נוסף של 1,480 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 30.6.09 ובסך כולל של 1,581 ₪.

לאור האמור בהודעה זו של הנתבעת, הגיב התובע ובה טען כי הודאה זו של הנתבעת הינה הודאה נוספת על הודאות קודמות וטענות מתחמקות של הנתבעת. האחרונה ידעה כבר בחודש ספטמבר 2009 (ראה זיכוי לפי טבלה בס' 2 לתגובת הנתבעת ) אודות הצורך בזיכוי אשר טרם בוצע. מחדל זה יש בו כדי להעצים את חוסר תום ליבה של הנתבעת לאורך כל הדרך שעה שבכתב הגנתה טענה טענות אחרות וכיוצ"ב.

במחלוקת זו אני מקבל את דברי התובע. הנתבעת ידעה, או היה עליה לדעת, בטרם הגישה כתב הגנה כי יש לזכות את התובע. את הברור שעשתה לאחר ישיבת יום 15.3.11 יכלה הנתבעת לבצע בראשית ההליך ולחסוך בזמנם של הצדדים. במקום זאת גררה הנתבעת את הצדדים ואת ביהמ"ש להתדיינות מיותרת. היום, היא טוענת בשנית הייתה טעות והיא זיכתה את התובע. ברם, לא טרחה להגיב על אישור נציגה, גל בן יעקב, בפני התובע, על קיומו של החוב.

הכלל בעניין זה ידוע. הנתבעת אינה מכחישה את קיומה, ובעיקר את תוכנה של השיחה בין התובע לבין מר גל בן יעקב. הדבר עומד לחובתה והופכת להודאת בעל דין.

הנתבעת טענה כי עומדת לה הגנה הקבועה בסעיף 40 לחוק הבזק אלא שחסינות זו לא נועדה למקרה דנן ונועדה לאחריות בנזיקין ולא לפטור מאחריות על פי דיני החוזים וראה תק(חיפה)2577/07 אהרון שניאור נ' בזק – החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם בנבו). לכן, יש לדחות את הטענה מכל וכל.

בנוסף, טוען התובע כי לא זוכה אף בסכום האחרון וגם האסמכתא מטעמה של הנתבעת אינה תומכת בגרסתה.

בכל הכבוד לנתבעת נראה כי זו מהתלת בתובע הלוך ושוב ועובדת היותו של התובע עורך דין אין בה כדי להושיעו. הנתבעת, מסתבר, טועה שוב ושוב, אינה מודה בטעותה, מתכחשת לאמירות מטעמה ועדיין טוענת בדיון האחרון כי התובע מנסה להתעשר על חשבונה. ראוי כי ייאמר לה כי יש גבול להתנהלות והתנהגות מעין זו של הנתבעת וראוי כי הדברים ילקחו לתשומת הלב להבא.

המסקנה העולה מן האמור כי התובע הוכיח את האמור בתביעתו, בבחינת חוב מוכח כדבעי. לא זו אף זו, גם האמור בתגובה לפיה הנתבעת תזכה את התובע בחשבונית הבאה לא בוצע, וזאת כאמור בהודעת התובע שהגיעה אלי אתמול.

משכך, אני בא למסקנה כי מאן דהוא אצל הנתבעת, ואולי מי שמתפעל את מערכת המיחשוב אצלה ו/או מערכת המחשוב עצמה גורמת לכך שפעולת זיכוי פשוטה לא מתבצעת, חרף הודאות חוזרות ונישנות של הנתבעת כי התובע זכאי לכך.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,487 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה 5.10.10 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, אני פוסק לזכות התובע סך של 2,500 ₪ הוצאות לדוגמא, שכן לא היה מקום לנהל הליך סרק זה זה ולבזבז את זמנו וזמנה של המערכת, כאשר מעט תשומת לב מצידם של העוסקים במלאכת הזיכוי בחברה הנתבעת הייתה מונעת את כל הסאגה המיותרת.

כן תוסיף הנתבעת ותשלם לאוצר המדינה סך של 1,500 ₪ בגין הצורך לשמוע תיק מיותר זה ולכתוב פס"ד שאפשר היה למונעם מלכתחילה, ובוודאי לאחר ישיבת יום 15.3.11.

התשלום לתובע יתבצע במשלוח שיק לכתובתו של התובע תוך ולא יאוחר מיום 16.4.11 ולא בזיכוי חשבונו בעוד חודש (שכן פעולה זו נכשלה חרף הודאתה של הנתבעת במסמך מיום 21.3.11).

התשלום לאוצר המדינה יתבצע תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, א' ניסן תשע"א, 5 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: